החלטה בתיק רע"פ 5906/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (מפי כב' השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי ור' אמיר) בעפ"ג 60734-01-12, בגדרו נדחה, ביום 2.5.2012, ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (מפי כב' השופטת א' טלמור), בת"פ 2326-07.

           ביום 24.7.2012, הוחלט לעכב את ביצוע גזר דינו של המבקש, ששה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, עד ליום 15.10.2012.

כתב האישום וגזר דינו של בית משפט השלום

2.        נגד המבקש, והחברה אותה ניהל, הוגש כתב אישום מתוקן, שבו יוחסו להם ארבע עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיפים 216(4) ו-224 א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה). על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ושהמבקש הודה בעובדותיו, המבקש נמנע מלהגיש דו"חות על הכנסות החברה, בשנים 2002-1999 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2002-1999 end_of_the_skype_highlighting.

           אין מחלוקת, כי המחדלים בגינם הוגש כתב האישום המתוקן הוסרו על ידי המבקש בשנת 2009.

3.        בבואו לגזור את דינו של המבקש, הבהיר בית המשפט השלום, כי למבקש הרשעה קודמת בת"פ 1070/01 מיום 30.5.2004 (להלן: ההליך האחר), בגין עבירות מס זהות, כאשר במקביל לניהול ההליך האחר בבית משפט השלום בנתניה, ביצע המבקש את העבירות, מושא כתב האישום הנוכחי.

           בית משפט השלום ציין עוד, כי בגזר הדין שניתן במסגרת ההליך האחר, הושתו על המבקש ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. המשיבה טענה כי מדובר בעונש מאסר חב הפעלה, שכן העבירות המנויות בכתב האישום המתוקן, הינן עבירות נמשכות, בהתאם לאמור בבר"ע 122/82 עלפי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (2) 326 (1983) (להלן: הלכת עלפי), כאשר עבירות אלה נעברו על ידי המבקש בתקופת התנאי.

           בית המשפט השלום שקל את חומרת העבירות שביצע המבקש, וקבע, כי מדיניות הענישה בעבירות מס מורה על הטלת עונשי מאסר ממשיים וקנסות כספיים משמעותיים, על המורשעים בהן. עוד נקבע, כי בעבירות כגון דא, מכריע ההיבט הציבורי שבעבירה, וגובר על כל היבט אישי העשוי להישקל לטובת המבקש.

           עם זאת, נתן בית המשפט את דעתו לנסיבות הכלכליות והאישיות הקשות של המבקש, שהוא איש משפחה, אשר צבר חובות כספיים רבים ואף סובל מבעיות רפואיות. עוד נשקלה לקולא העובדה שהמבקש הודה באשמתו.

4.        באיזון בין השיקולים השונים, מצא בית משפט השלום, כי חומרת העבירות היא העקרון המנחה את גזירת העונש בנסיבות דנן. לפיכך, החליט לקבל את עמדת המשיבה, וגזר על המבקש את העונשים הבאים:

א.            חודשיים מאסר לריצוי בפועל.

ב.        הפעלת עונש המאסר על תנאי שהושת על המבקש במסגרת ההליך האחר, וזאת בחופף לעונש שנגזר על המבקש. לפיכך, נקבע עונשו של המבקש על ששה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

ג.        קנס בסך 10,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.

           המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי.

הערעור לבית המשפט המחוזי

5.        בפסק הדין שניתן בערעור, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש, כי העבירה שבסעיף 216(4) לפקודה, בה הורשע, הינה עבירה מושלמת, בחלוף המועד החוקי להגשת הדו"ח, ואינה עבירה נמשכת. לאור זאת, נקבע, כי בית משפט השלום היה רשאי להפעיל את עונש המאסר המותנה, בעקבות ההרשעה בעבירות, מושא הבקשה, אשר בוצעו בשנים 2002-1999 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2002-1999 end_of_the_skype_highlighting, ושביצוען נמשך עד לשנת 2009, גם במהלך תקופת התנאי.

בית המשפט המחוזי הבהיר, בניגוד לעמדת המבקש, כי הלכתעלפי, לפיה העבירה שבסעיף 216(4) היא עבירה נמשכת, הינה הלכה שרירה וקיימת, אשר אושרה פעמים רבות על ידי בית משפט זה, ואין כל הצדקה לשנותה.

אף טענת המבקש כי ארבע העבירות בהן הורשע משתכללות לכדי עבירה אחת, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר ציין, כי אי הגשת דו"ח לגבי כל אחת מהשנים, מהווה עבירה נפרדת מהאחרת.

6.        לאור האמור, ולאחר שנבחנו גם נסיבותיו האישיות של המבקש, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להתערב בגזר הדין שהושת על המבקש, על-ידי בית משפט השלום.